גוסטב לנדאואר, אשר לו מוקדש ילקוט זה, הוא מהבולטים בין פעילי הרעיון הסוציאליסטי בעידן שלפני מלחמת העולם הראשונה ומחשובי ההוגים והעושים למען האגף האנרכיסטי. אגף זה לא קיבל את הפרשנות המרקסיסטית של הרעיון, לא בצורתה המקורית המקובלת עלהנהגות המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות ולא בצורה הביקורתית של הרפורמיזם נוסח ברנשטיין, מייסד האנרכיזם בקונין, וממשיכיו פרודון הצרפתי וקרופוטקין הרוסי, טענו כי הסוציאליזם אינו מתמצה בנטילת השלטון מהבורגנות ומסירתו למעמד העובדים, אלא משימתו לעצב מחדש את כל צורת השלטון הקיימת ולהחליפה באיגוד חופשי של תאי החברה היסודיים על בסיס של שוויון ערכי ומהותי; רק בדרך זו מובטחים החופש והשוויון לכל בני אדם. בגלל שלילת צורת השלטון הקיימת, נהגו לכנות את הדוגלים בכך בשם "אנרכיזם" (נגד שלטון). לנאואר עצמו לא אהב כינוי זה, בגלל ביטויו השלילי, והעדיף לדבר על סוציאליזם, כלומר: חברתיות; הוא ראה ביסוד החברתי שבהוויית האדם בסיס להתארגנותו, ובשוויון ערך האדם יסוד של כל התחברות שלטונית. בילקוט שלפנינו, הרביעי בסדרה על הוגים במחשבה האנרכיסטית, ביקשנו להביא מבחר מכתביו וממחקרים שנכתבו עליו ועל פועלו. אנו סבורים שלאיש ולפועלו משמעות לא רק להבנת דורו הוא, אלא גם לדורנו. לא מעט מן הבעיות שלנדאואר ביקש למצוא להן פתרון, עדיין ממתינות לתשובה גם היום.